הפנמת דמות קורבן/תוקפן ברמה הבינאישית ביחסים הטיפוליים

במבוא לספרה של קליין, מציע דורבן (אצל קליין, 2003) את המונח "תוקבנות" victimator = victim and perpetrator. המושג מתאר את מנגנון הקרבנות והתוקפנות השזורות זו בזו, באופן בו הקרבן הפנימי יונק כוח והצדקה מהסטטוס שלו כקורבן דרך האשמת התוקפן, ובכך הופך בתורו לתוקפן.

באופן דומה, מרגיש התוקפן מוחלש מחד מן התוקפנות אשר מעוררת בקרבו רגשות אשם. רגשות אלו מביאים את התוקפן לניסיונות לתקן את האשמה ובכך הוא צובר כוח על ידי הכחשת הפגיעה ופיצוי יתר בגינה.

גם בטיפול, משתחזרים יחסי ה"תוקבנות" בין המטפלת למטופלת. דייויס ופראולי (2013) מאמינות כי רק במסגרת יחסי העברה-העברה נגדית בתוך הקשר הטיפולי... במקרים של פגיעה מינית מתמשכת ואלימות חזרתית בילדות, בעיקר מצד ההורה, תפנים הילדה דפוסי ההתנהגות של ההורה הפוגע כחלק ממנגנון למידה טבעי, ומסרים בלתי מילוליים שהועברו דרך האקט.

כשהבוגרת מגיעה לטיפול, היא מביאה עמה עצמי נוסף (אחד לפחות) של ילדה פגועה ונבגדת. ילדה זו חשה בושה, אשמה, תוקפנות, קורבנות ופתיינות, כך שבמקום להעלות את הזיכרונות אשר התנתקו מפאת עוצמתם, היא מגלמת אותם מול המטפלת. המטפלות, ההסכמה להיכנס לתוך מערך השחזור במרחב בטוח אינה ליקוי, כפי שסבר פרויד, אלא הגאולה על פי הגישה ההתייחסותית. הילדה שהשתוקקה לקבל הכרה בכאב שנשאה בבדידות, מקבלת לבסוף קול. מכאן יכולה להיעשות הפרשנות כחלק ממערכת יחסים במפגש האינטימי שבין חלקי העצמי של המטפלת למטופלת כאקט של ריפוי ועיבוד הטראומה.

ומתי בוחר אדם להיכנס למערך יחסים "קרבני" מרצון? ואף מפיק מכך סיפוק?

נתבונן במהלך הקבוצה על הנושא מפרספקטיבה תוך ובין אישית, תרבותית ומערכתית.

במהלך המפגשים נפגוש את כתיבתה של דר' דנה אמיר, דר' קרן גואטה, פרפ' רחל לב ויזל, גאנט, אשל ואחרים...